לאחר פטירתו של אב המשפחה החליטה סבתא נינה לעבור לדיור מוגן, בעיקר היה זה משיקולים חברתיים אבל גם בשל עלות האחזקה ותפעול הבית הגדול שהלך והתיישן עם השנים.
תהליך המיון והניפוי ארך מספר שבועות. אם המשפחה הגדירה מה הייתה רוצה להשאיר ברשותה. בקבוצת הוואצאפ המשפחתי נדגמו החפצים למסירה, וכל בני המשפחה בחרו פריטים והתחייבו לאסוף אותם בזמן נתון. פריטים אחרים נמכרו או נמסרו.
אלבומי התמונות אוחדו והועברו לחברה הסורקת מסמכים ואלבומים לפורמט דיגיטלי.
חומרי היצירה הרבים נמסרו ברובם ונשארו רק הפריטים והחומרים שבשימוש שוטף של סבתא נינה (בדים מיוחדים, מכונות התפירה וכו').
במקביל לשלב המיון והניפוי הוצגו הפריטים למעבר על גבי התוכנית האדריכלית של הדירה החדשה. מה שאפשר מבעוד מועד להגדיר מה אכן מתאים למעבר מבחינת גודל ומיקום.
מבט אל הדירה החדשה
הוכנה תוכנית עיצובית לדירה החדשה ובה מוקמו הרהיטים .
נרכשו הפריטים החדשים: ספת סלון נפתחת למיטת אירוח. מיטה לחדר השינה מותאמת לגודל החדר. ארונית לאחסון נעלים ועוד. נבחרו הבדים לריפוד מחדש של הכורסאות בסלון ובמרפסת.
המרפסת תוכננה לעירוב שימושים: אזור ישיבה, אזור לעציצים וצמחיה ואפילו מחסן שנוצר מאחורי ארונות שגם הם משמשים לאחסון כלי מטבח וקופסאות.
בזכות התיכנון המוקדם והקפדני ובעזרת בני משפחה, יומיים אחרי המעבר, הדירה החדשה הרגישה כמו בית חם ומוכר.